רוצה מתנה מדהימה לסבא וסבתא?
שמר את סיפורם הייחודי!!!

לידתו של המוזיאון הווירטואלי המשפחתי שלך"כשסבא שלך פוגש את הנכד שלך"
www.make-mymuseum.com




בוא איתנו להכיר את השלבים העיקריים בלידתו של המוזיאון הווירטואלי המשפחתי שלך:


אבני הדרך תגובשנה בעבודה משותפת שלך, מזמין המוזיאון ושלנו, E-mymuseum.com, המתמחים בבניית מוזיאונים באינטרנט.


אבן דרך ראשונה: תחילה נגבש את הרעיון המרכזי של המורשת. מה היא האמירה המרכזית של המוזיאון הווירטואלי שלנו.


משהחלטנו על הרעיון המרכזי נפנה לכתיבת פרוגרמה למוזיאון – בה נגבש את הכוונות והיעדים של המוזיאון.


הפרוגרמה תכלול שלושה מרכיבים: תכני המוזיאון בהתאם לרעיון המרכזי שהצגנו מלכתחילה, הגדרת אופי העיצוב המוזיאלי וסגנונו; החלק השלישי מטפל בשאלת קהלי היעד ותקשורת. נציגות המשפחה בעזרת אנשי מקצוע שלנו תחליט למי מיועד המוזיאון, וכיצד הוא יוצג באינטרנט. בהתאם להחלטות אלה נכוון את אופיו של המוזיאון.


משצלחנו מכשולים אלה, גיבשנו פרוגרמה מסודרת לתכנים, לעיצוב ולתקשורת, הגיע העת לגשת "לעבודה".


אבן דרך שנייה: עלינו ליצור אוסף. האוסף יורכב ממיטב החומרים המצויים במשפחה ו/או בארכיונים ציבוריים. לעיתים תתלווה ליצירת האוסף עבודת מחקר להבנת הרקע החברתי וההיסטורי של החומרים. אופי האוסף ומידת המחקר הנדרש יקבעו על-ידך, וינבעו מאופי המוזיאון שאתה מעוניין בו.


אבן דרך שלישית: עתה בא שלב האוצרות. האוסף שיצרנו ישמש לעבודת האוצרות (קביעת התכנים המדוייקים של התערוכות במוזיאון הווירטואלי), יקבעו תערוכות הקבע, וארכיון שיאפשר להקים תערוכות מתחלפות. בשלב זה יוספו הכיתובים: פרוגרמה למוזיאון כולו, פרוגרמות לכל אחת מהתערוכות וכיתוביות לכל אחד מן הפריטים.


אבן דרך רביעית: עתה נפנה למעצב האתרים שיעצב עבורנו את המוזיאון הווירטואלי. המעצב, יעצב את המוזיאון הווירטואלי שלך בהתאם להחלטות העיצוביות שהשתתפת בקבלתן, ויציג לפחות שתי חלופות לבחירתך. בעזרת מומחים לתיכנות ניצור את התשתית הטכנולוגית להעלאת המוזיאון הווירטואלי לאוויר.


משעלה המוזיאון המשפחתי לאוויר ניתן יהיה לבחון את המוצר ועדיין לערוך בו שינויים בהתאם לדרישותינו.



המוזיאון הווירטואלי המשפחתי שלנו באוויר וזו היא רק ההתחלה......

המוזיאון יהפוך עד מהרה לכלי ראשוני בשמירת הקשר המשפחתי. בעזרת קישוריות שונות כגון "בית הקפה המשפחתי", "ספר אורחים" או "צור קשר" יועצם הקשר המשפחתי. תועברנה חדשות ותתקבלנה החלטות חשובות. המוזיאון הווירטואלי יהפוך לרשת המשפחתית שלכם.


המוזיאון יהיה לכלי שואב למידע חדש ופריטים חדשים הקשורים במשפחה ובמורשתה. פריטים אלה יישלחו למנהל המוזיאון המשפחתי ויוכנסו, בהתאם להחלטתו לתערוכות הקבע או לתערוכות מתחלפות.


המוזיאון יחדש וידגיש מסורות משפחתיות. מסורות.שבחלקן אבדו כמעט, או נשארו נחלתם של מעטים בלבד תתגלנה מחדש לענפים אחרים של המשפחה, ותחזורנה להיות בעלות משמעות בחייה.


המוזיאון הווירטואלי המשפחתי, שהוא כלי נגיש לבני הדורות הצעירים, יאפשר קשרים בינדוריים בעזרת סיפור העבר בטכנולוגיה של המאה ה-21.


המוזיאון הווירטואלי יספר את הסיפור המיוחד שלך ושל המשפחה האנושית שאתה חלק ממנה. יהווה כלי לשימור מורשת, וכוח משפיע על תהליכים חברתיים ותרבותיים בתוך המשפחה.


לכל משפחה סיפור מרתק משלה – בוא להנציח את שלך.
"לא נותקה עוד השלשלת – עוד נמשכת השלשלת"


הזמנת עבודה
אני שם מלא.....................................
כתובת.............................................
מס. טלפון....................... מייל..................
מזמין בזאת הקמת מוזיאון וירטואלי משפחתי, למשפחת..................................
על החתום:..............................








ליצירת קשר: ד"ר עפרה קינן
ofra@e-mymuseum.com
או באמצעות הטלפון: 054-5535444—עפרה

על הספר - "יש חיים אחרי הגירושין" מאת ד"ר דניה קידר

יש חיים אחרי הגירושין
ספרה של ד"ר דניה קידר מעניק מתנה מיוחדת לאשה ולאיש הנמצאים בשלב מעבר כל-כך קשה בחייהם – שלב פירוק המשפחה.

החווייה אליה נחשף האדם העומד להתחיל מחדש את חייו ללא "היחד" שהיה לו, כמעט ללא קשר למידת הסבל שסבל מיחד זה, היא חווייה קשה ומבלבלת.
סיפרה של ד"ר דניה קידר נותן כלים תיאורטיים, אך חשוב מכך מעשיים, ליוצא לחיים המחודשים.

הספר מעניק תובנות חדשות על מערכת הקשרים של האדם עם סביבתו לפני, בזמן ולאחר סיום הנישואין. תובנות אלה, בצד הכלים המעשיים מה, כיצד והיכן ניתן לעשות במצב חדש זה, הם עיקרו של הספר.

הספר "יש חיים אחרי הגירושין", של ד"ר קידר, פותח צוהר לאפשרויות הרבות שטומן בחובו העתיד עבור האדם שחייו השתנו מן היסוד.

ד"ר עפרה קינן
בעלת המיזם e-mymuseum
www.make-mymuseum.com

ה ס נ ד ל ר
על המדרכה באמצע הרחוב יושב הסנדלר. איש קטן שעבר כבר את מחצית החיים. פנים נאות וחיוך מאיר, והעיניים – כמה חכמה וטוב לב נשקפות מהן. ראיתיו מגיע בשעת בוקר מאוחרת ומכין עצמו למלאכת יומו. תחילה הוא פותח את קופסת הקסמים ובה מכל טוב מלאכתו. הוא מוציא פיסת בד קרועה בקצותיה ומחברה לשני מוטות עץ בלתי מהוקצעים. מוט אחד מושען אל החומה מאחריו והמוט השני נקשר בקשר מיוחד אל יתד המוצבת בסמוך.
עתה מוצלת פינתו, והוא ניגש לארגון "ממלכתו". שטיח ישן נפרס על המדרכה ועליו מסודרים בקפידה כלי המלאכה. הפטיש והמסמר, החוט והמחט, מספריים לעור הנעל ומכונת תפירה קטנה. לצד כלי התיקון סדרת משחות צבעוניות. חומה ושחורה, כחולה ואדומה, כולן מסודרות בקפידה ומחכות לעבודה. עתה בא תורן של המברשות, מברשת קטנה ומברשת גדולה, רכה וקשה, ובינונית, מברשת לנעליים חומות ואחרת לשחורות, מברשת עשויית שיער ומברשת מכוסת בד. עשרות מברשות נפרשות ומחכות לפעולה.

והסנדלר, מלאכת קודש הוא עושה. תופר ומתקן, בודק ומודד, ולעיתים אף מצחצח נעליים. אך דומה כי עיקר מלאכתו קשירת קשרים עם "המטופלים". ניגש גבר מבוגר ומוסר נעלו לתיקון. תוהה הסנדלר –ומה הבעייה? הוא בוחן בחון היטב את הנעל ואז פונה לבעליה. מביט ברגלו, מתבונן באצבעותיו, נותן עינו בצפרניו, בודק האם אין בליטה מיותרת או חלילה יבלת ורק אז קובע "אבחנה". נותן עצה, קובע דרך ומתפנה לתיקון הנעל. ובעליה, היושב ורגלו האחת, בעלת הנעל לתיקון, חשופה, מחכה בשלוה לסיום. מודה לסנדלר, משלם את שכרו ויוצא שמח וטוב לב עם נעל מתוקנת והרבה עצות, להמשיך במלאכת יומו.

לא עוברות דקות רבות ושתי נשים מתקרבות. אם ובתה. הן באות עם מנעלים מלוא הסל. סנדלים, וכפכפי אצבע, נעלי עקב ונעלים שטוחות, מגפיים אדומות ומגפיים שחורות. ודאי עשו סדר בארונות, אני חוככת ביני לביני. הן עומדות ומוציאות את המנעלים אחד אחד. והסנדלר, לוקח כל מנעל מביט מימין ובוחן משמאל, בודק האם הסוליה מחוברת והאם ניתן עוד לתפור. משיא עצות לשתיים מי ראוי לתיקון ואיזה מנעל יש לזרוק. לפני שהן פונות ללכת, ולהשאיר בידו מלוא החופן עבודה, מגישה לו הצעירה את רגלה הנעולה ומבקשת צחצח בבקשה.

ואני, עומדת כל אותה העת ומתבוננת בהתפעלות באיש הזקן הזה, הנתון כל כולו במלאכת יומו. מה איתך? הוא פונה אלי בשאלה. "האם מותר לי לצלם"? אני תוהה. ודאי הוא עונה בשמחה. אני מצלמת. מעשה של תיירת. והוא רק מחייך את חיוכו הטוב ופונה חזרה למלאכתו.

עובר יום עוברים יומיים ואני חוזרת אל פינתו. בידי תמונה. אני מושיטה לו אותה ועיניו נוהרות. בשבילי? הוא תוהה – כן, בשבילך - אני עונה. והוא פונה אלי ושואל אפשר לצחצח את נעלייך? כן. תאמינו לי מעולם לא היו נעלי מצוחצחות ומבריקות כמו בפעם הזאת, למעט הפעמים המעטות שסבא יעקב ז"ל, היה מכליל את נעליי במסגרת הצחצוח המשפחתי שנערך לכבוד שבת. והסנדלר מסרב לקבל תמורה לעבודתו, אומר תודה חמה על התמונה ונפנה חזרה למלאכת קודשו.

עפרה קינן
כל הזכויות שמורות ©

איש זקן

השעה שמונה ושלושים בערב.
שמש קורנת ממערב.
השמים מכוסי העננים פינו מקום לגלגל השלם.
הוא מציץ לו ממערב כמו צוחק על נסיוני לחשוב במושגים ישראליים – מאוחר, הלילה כבר מעבר לכותל.

היום הארוך הזה נותן אור לנשמה.
לא הכל בריצה, יש זמן,
החושך לא ישיג אותך במהרה.

בחוץ רוח קלה,
איש זקן נעזר במקל הולך במורד הגבעה.


סקוטלנד 2005
עפרה קינן ©

‏02/11/2009

אשה קטנה בתוך כלאה
בעקבות ציורה של עמילי גלבמן

'את כל כך קטנה' אמרה לה אמה. 'ראית את חברתך הטובה, גבוהה, נאה ומרשימה'. היא התכווצה בפינתה ולא אמרה מילה. קטנה. יותר מכל היא הרגישה קטנה, חלשה ובלתי נחשבת. שוב ושוב הדהדו המילים בתוכה. שוב ושוב העיקו על לבה, נערה קטנה בתוך כלאה.

עברו שנים, היא צמחה ויפתה, חיוך של קבע נישא על שפתיה אך הקטנטנות אפפה אותה. הרגישה אסורה בתוך ה - 'את כל כך קטנה', כמו כלואה בתוך עצמה, נסתרת מהעולם, כבולה במילים.

איש לא היה שם עבורה. לא קרוב, לא מודע, לא מושיע. ורק משניגשה לכן הציור זה פרץ מתוכה. היא נישאה על גלי כוח ועצמה שמעולם לא הבחינה בהם. והם עלו, וגעשו, ופרצו וזעקו. ופתאום כמו נפתח עולמה. והייתה שם
סערה עצומה,
וגלי צ'ונמי שטפו אותה,
סופה פרצה באחת מתוכה,
געש קלח ממנה
וכחול, ותכול, וירקרק וירוק, והם גדלו ופשטו, והרחיבו מבט, והכן כמו נישא על עצמת הגלים המתפרצים וגדל ורחב ופשט לצדדים. וקצף הגלים הלבן, כמרכזה של גלקסיה רחוקה, מילא את הדף. והיא רגעה.
קישוט פרחוני, כאילו לא שייך, עיטר עתה את התפרצותה. שקט. היא גדלה. יצאה מתוך עצמה, אשה בתוך עולמה. ורק מרחוק, כמו סמל לימים אחרים, היא הותירה אשה קטנה בתוך כלאה.


ד"ר עפרה קינן